פסק-דין בתיק ת"א 1018-08

1.      בפני תביעת התובע, יליד 3/8/1988, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 10/7/06.

העובדות

2.      על פי האמור בכתב התביעה, ביום 4/6/03 נהג התובע על אופנוע, במהלך עבודתו כשליח פיצה ונפגע בתאונת דרכים במהלכה נפגעה ידו השמאלית.

3.      אין מחלוקת כי עסקינן בתאונת דרכים אשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975, חל עליה.

4.      הנתבעת הודתה בחבות ועל כן ידון פסק הדין בשאלת הנזק בלבד.

5.      מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעת לא העידו עדים.

6.      היות ומדובר בתאונת דרכים שאירעה במהלך העבודה, פנה התובע למוסד לביטוח לאומי ונקבעה לו נכות על פי דין.

7.      הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון

8.      המחלוקת המרכזית בתיק נסובה בעניין ההשפעה התפקודית על התובע כתוצאה מהתאונה.

9.      ב"כ הנתבעת טען בסיכומים כי עדותו של התובע, בעניין יכולתו התפקודית נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין במובן סעיף 54 לפקודת הראיות, שכן התובע נמנע מהבאת ראיות רלבנטיות וזימון העדים הרלוונטיים, שיש בעדותם כדי לתמוך טענותיו לעניין שיעור העזרה שקיבל, כך למשל, נמנע מלזמן את הוריו, חבריו לצבא, מפקדיו בצבא וחבריו במקומות העבודה הקודמים והנוכחי ומשכך יש לקבוע כי לו היו העדים מובאים לעדות היו מעידים לחובת התובע וסותרים את כלל טענותיו.

10.  ב"כ התובע טען בסיכומי תשובה כי אין מדובר בעדות יחידה, אלא בעדות שיש לה סיוע רב, אשר מובא באמצעות מסקנות הוועדה הרפואית של המל"ל, בפניה היו מסמכים רפואיים רבים ואשר קבעה כי לתובע נותרה נכות רפואית של 25% ואף קבעה נכות תפקודית של 34%.

11.  סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, קובע כי במקרה שבו יפסוק בימ"ש על פי עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע, יהיה על ביהמ"ש לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות האמורה.

12.  בענייננו, הוצג על ידי התובע כראיה תצהירו וכן מסקנות ועדת המל"ל באשר לנכותו הרפואית והתפקודית. בנסיבות האמורות לעיל, ניתן יהיה לומר כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין ולפיכך, יהיה מקום לבחון האם לאותה עדות נמצא סיוע כלשהו בכלל הראיות שהובאו בפני.

13.  מקובלת עליי טענתו של ב"כ התובע כי פרוטוקול ועדת המל"ל וכן המסמכים הרפואיים, מהווים סיוע לעדותו של התובע. זאת ועוד לא מצאתי כי עדותו של התובע נסתרה במהותה ועדותו בבית המשפט נשמעה מהימנה.

הנכות הרפואית

14.  ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, אשר בדקה את התובע ביום 23/9/97, קבעה כי לתובע נותרה נכות של 25% לצמיתות לפי סעיף  בין 31(5)(א) III לבין 31(5)(ב). בין יתר ממצאיה, ציינה הוועדה כי קיים "דלדול קשה של היפוטנר כח של סטיפ אולנרי 4,5, חוסר יישור 10-15 מעלות בפרקים 4,5, קיים דלדול קשה של שרירים אנטריוסיים בעיקר ממצא בולט בווב הראשון כמו גם השני והשלישי בכל התחנות וכו'"

15.  כן מונה מומחה בתחום הנפרולוגי, לבקשת הנתבעת, אשר קבע כי לתובע נכות צמיתה של 20% בגין פגיעה מולדת בכליות.

16.  קביעת הוועדה מהווה קביעה על פי דין ולפיכך לא מצאתי מקום לחרוג ממנה ועל כן נכותו הרפואית של התובע תעמוד על 25% לצמיתות.